טבע האדם טוב או רע- אמון באחרים- חשדנות

חשדנות מיותרת: מדוע אנחנו מאמינים כי טבע האדם רע יותר ממה שהוא באמת?

האם לדעתכם אנשים נוטים באופן כללי לשיתוף פעולה ועזרה הדדית? או שמא לדעתכם הנטייה הטבעית של אנשים היא לזכות ברווח האישי הגדול ביותר, לא משנה אם הם דורסים אחרים בדרך?

המאמר הנוכחי ייגע על קצה המזלג בשאלת טיבו הבסיסי של הטבע האנושי. לאחר מכן, הוא יבחן איך רוב האנשים תופסים את טבע האדם. האם אנשים נוטים לסמוך על אחרים ולהאמין בכוונות שלהם? נגלה שלעתים קרובות, אנשים נוטים לחשוד באחרים יותר ממה שהכרחי.  

אן הברמן 

 

מידת אמון באחרים ודילמת האסיר

קחו רגע לדמיין את הסיטואציה הבאה:

נעצרתם על פשע עם אדם נוסף. כל אחד מכם נמצא בחדר חקירות ללא יכולת לתקשר זה עם זה. למשטרה אין מספיק ראיות נגדכם, ולכן היא מציעה לכל אחד מכם עסקה זהה:

  • אם תפלילו את האדם השני והוא יבחר לשתוק- הוא יקבל 15 שנה בכלא ואתם תצאו לחופשי.
  • אם הוא יפליל אתכם ואתם תבחרו לשתוק- אתם תקבלו 15 שנה בכלא והוא ייצא לחופשי.
  • אם שניכם תבחרו לשתף פעולה ולא להפליל זה את זה- כל אחד מכם יקבל שנה אחת בלבד בכלא.
  • אם שניכם תלשינו זה על זה- כל אחד מכם יקבל 5 שנים בכלא.

מה הייתם עושים?

הדילמה הזו נקראת "דילמת האסיר", ואחזור אליה בהמשך. בינתיים אציין כי התשובה לדילמה תלויה בשאלה האם אתם מאמינים כי האסיר השני ינסה "לדפוק אתכם", או שאולי הוא דווקא יבחר לשתף פעולה. האם אתם מאמינים כי ניתן לסמוך על אחרים?

במאמר קודם, דיברתי על כך שאנחנו לא תמיד טובים בלנבא מה אחרים חושבים ומרגישים. היום אדבר על מקרה פרטי- בעל השלכות חשובות- של הקושי להיכנס לנעלי האחר: היכולת לנבא את מידת שיתוף הפעולה של אנשים אחרים.

 

טבע האדם על קצה המזלג

השאלה האם טבע האדם טוב או רע מטרידה חוקרים ופילוסופים משחר ההיסטוריה. לא אכנס כאן לניתוח מעמיק של השאלה הזאת (אפשר לכתוב על זה ספר שלם). אבל כנראה אף אחד מאיתנו הוא לא רק טוב, או רק רע. בכולנו מתקיימים שני הכוחות בו זמנית.

כבר בשנה הראשונה לחיים, תינוקות מראים סימני אמפתיה כלפי אנשים שנראים במצוקה. בניסוי, ביקשו מאמהות להעמיד פנים כי קיבלו מכה במהלך משחק עם התינוק שלהן1. התינוקות הביעו דאגה כלפי האם, שהתבטאה בהבעות הפנים ובשפת הגוף שלהם. החל מגיל שנתיים, תינוקות כבר מראים עזרה אלתרואיסטית לאחרים. למשל, חוקרים הראו כי תינוקות בגיל הזה מגישים חפצים למישהו אחר, כאשר נראה שהוא לא מצליח להגיע אליהם1.

מצד שני, החל מגיל 5 בערך, ילדים מראים דעות חיוביות יותר כלפי ילדים שדומים להם לעומת ילדים ששונים מהם3. כתוצאה מכך, ילדים נוהגים להדיר ילדים אחרים מהמשחק או להיות מעורבים בבריונות כלפיהם.

כמו בכל תכונה, גם כאן יש שונות בינאישית. יש אנשים שהם יותר אנוכיים ונצלנים מאחרים, ואנשים שהם יותר אמפתיים ומתחשבים מאחרים. למרות זאת, אני נוטה להאמין שרוב האנשים הם יותר טובים מאשר רעים. מחקרים מראים שזו לא רק הנאיביות שלי.

 

טבע האדם: יותר טוב מרע

מחקרים מראים כי רק מיעוט זעיר מהאוכלוסייה מחזיק ברמה קלינית של שלוש תכונות האישיות שזכו לכינוי "השילוש האפל" (the Dark Triad3). אלו הן: (1) נרקיסיזם, הכוללת היבטים כמו תחושת עליונות וחשיבות עצמית; (2) פסיכופתיה, הכוללת היבטים כמו חוסר אמפתיה או חרטה וניצול אחרים; ו-(3) מקיאוויליניזם- תכונה על שם ניקולו מקיאוולי, שכתב את ה"נסיך"- מסמך עצות פילוסופי לנסיך שרוצה להחזיק בכמה שיותר כוח. התכונה משקפת מניפולטיביות, התעלמות ממוסר והתרכזות ברווח אישי.

מהצד הטוב של המטבע, חוקרים מה-Common Cause Foundation שאלו 1000 אנשים מהם הערכים שהם הכי מזדהים איתם. כ-74% מהאנשים הזדהו יותר עם ערכים לא-אנוכיים לעומת עם ערכים אנוכיים. הם היו יותר מעוניינים בעזרה, כנות, סליחה וצדק לעומת כסף, פרסום, סטטוס או כוח.

יותר מכך, החברה שלנו הופכת ליותר ויותר מתחשבת, ופחות ופחות אלימה. הפסיכולוג סטיבן פינקר מדבר על כך בהרחבה בספרו "The Better Angels of Our Nature". למרות שקשה לפעמים להאמין בטיעון הזה לאור המלחמות והטרור בארץ ובעולם, יש לכך תמיכה סטטיסטית. בתקופת הציידים-לקטים, למשל, רצח היה הרבה יותר מקובל משגרתי משהוא כיום. מאחר ולאורך שנים, התרבות שלנו משפיעה בתורה על המטען הגנטי שלנו, ייתכן וגם מבחינה גנטית אנו מתקדמים לעבר מוסריות גבוהה יותר.

אנשים המחזיקים ב"שילוש האפל" מצטלמים טוב בסדרות כמו "בית הקלפים". אבל רוב האנשים מחזיקים בתכונות השליליות האלו ברמה נמוכה יחסית. או לפחות, רובינו רואים ערכים חיוביים ופרו-חברתיים כחשובים יותר מערכים אנטי-חברתיים.

למרות זאת, מחקרים מראים שאנחנו מעריכים אנשים אחרים כיותר אנוכיים ממה שהם באמת.

 

טבע האדם טוב או רע- השילוש האפל- ניקולו מקיאוולי הנסיך

רק מיעוט באוכלוסייה אפל באמת. מקיאוולי- הנסיך

 

אני טוב, אתה רע: על חוסר היכולת להאמין כי אנשים אחרים חולקים ערכים דומים

במחקר שתואר למעלה, נמצא שכ-74% מהאנשים מזדהים יותר עם ערכים לא אנוכיים לעומת ערכים אנוכיים. החוקרים שאלו את הנבדקים שאלה נוספת: מהם הערכים שלדעתכם אנשים אחרים הכי מזדהים איתם?

נמצא כי המשתתפים לא האמינו שאחרים חולקים את אותם ערכים חיוביים: 78% מהנשאלים אמינו כי אחרים הם יותר אנוכיים מכפי שהם באמת. כלומר, היה פער בין אמונה לגבי הערכים של אחרים, לבין הערכים שלהם בפועל.  

 

ההשלכות ההרסניות של ציפייה להתנהגות אנוכית: ניסוי כפר הדייגים

מחקר של ניקולס אפליי5, מחבר הספר Mindwise, מוכיח מה קורה כשאנחנו מצפים להתנהגות אנוכית מאנשים אחרים.  

אפליי וקולגות ערכו סימולציה של קונפליקט מהעולם האמיתי, בנוגע לדייג באוקיינוס האטלנטי. לכל קבוצת דייגים עדיף לדוג את כמות הדגים המקסימלית שהיא יכולה. אבל אם כולם ינהגו לפי העיקרון הזה, לא יישארו מספיק דגים באוקיינוס, וכולם יפסידו. הפתרון הוא לדוג כמות דגים אופטימלית- כזו אשר תאפשר לדגים להמשיך ולהתרבות, ובכך לשמר את המשאב.

הבעיה: כל דייג חושב באופן שגוי שהדייגים האחרים יותר אנוכיים ממנו.

בכל סבב של הניסוי, לקחו ארבעה משתתפים, אשר ייצגו ארבע קבוצות דייגים שונות. כל אחד מהמשתתפים קיבל מידע בנוגע לכמות הדגים המקסימלית שהקבוצה שהוא מייצג מסוגלת לתפוס, כמות הדגים המקסימלית שכל אחת מהקבוצות האחרות מסוגלת לתפוס, וכמות הדגים שצריכה להשאיר באוקיינוס כדי לשמר את המשאב.

בקבוצת "לקיחת הפרספקטיבה", ביקשו מכל משתתף להעריך כמה דגים הוא חושב שהקבוצות האחרות יחליטו לתפוס, ואחר כך להחליט כמה דגים הקבוצה שלו תתפוס, כך שהתוצאה תהיה הוגנת.

בקבוצת הביקורת, ביקשו מכל משתתף להחליט כמה דגים הקבוצה שלו תתפוס, מבלי להעריך קודם כמה דגים לדעתו יבחרו לתפוס הקבוצות האחרות.

 

בתנאי לקיחת הפרספקטיבה, אנשים היו אנוכיים יותר, והדגים באגם נגמרו מהר יותר.

הסיבה: כל אחד חשב שהאנשים האחרים יהיו אנוכיים יותר ויתפסו יותר דגים. לכן הוא בעצמו בחר לתפוס יותר דגים כדי "לא להידפק".   

 

כאשר אנשים צריכים לנבא התנהגות של מישהו אחר, הם נוטים לצפות שהוא ינסה "לדפוק אותם", למרות שזה לא בהכרח משקף את כוונתו האמיתית. התוצאה האירונית היא שכדי להימנע מפגיעה, הם מחליטים להחזיר "באותו המטבע".

הדבר יוצר שרשרת של התנהגות אנוכית, הנובעת לא מכך שאנשים הם באמת רעים מטבעם, אלא מתוך נטייה לחשוב שאנשים אחרים הם אנוכיים יותר ממה שהם באמת.  

 

טבע האדם טוב או רע- סטיבן פינקר

הופכים למתורבתים יותר. סטיבן פינקר

 

אז למה אנחנו חושבים שאנשים אחרים הם יותר אנוכיים?

מדוע קשה לסמוך על אנשים אחרים? 

מבלי להיכנס להסברים פרוידיאנים (גם על זה אפשר לכתוב ספר שלם), יש כמה סיבות קוגניטיביות שיכולות לגרום לנו להאמין כי אחרים אינם חולקים את אותה מערכת ערכים חיובית כמונו:

 

1. הטיית הזמינות (availability heuristics)

הטייה קוגניטיבית זו תוארה לראשונה על ידי דניאל כהנמן. לפיה, כשמשהו יותר בולט או קל לשליפה מהזיכרון, אנחנו חושבים שהוא משמעותי יותר. למשל, לאחר שיצא הסרט "מלתעות", הפחד מתקיפת כרישים נסק בארה"ב, למרות שהסיכוי למות מכריש הוא כאחד לשלושה מיליון מקרי מוות.

באותה מידה, אנחנו נוטים לחשוב שדברים שקורים בחדשות הם שכיחים יותר במציאות, בעיקר אם הם מעוררים רגשות חזקים. כשאנחנו רואים פוליטיקאים יוצאים ונכנסים מהכלא ומעורבים בפרשיות שחיתות על בסיס קבוע, אנחנו עלולים לקבל את הרושם הכללי שאנשים הם אנוכיים ורודפי בצע מטבעם.

 

2. בעוד שרובנו תומכים בערכים כמו "צדק", "עזרה", ו"כנות"- המשמעויות הפרטיות של כל אחד לערכים אלו שונות לגמרי

אדם אחד יכול לראות צדק כשחרור בעלי החיים הכלואים במעבדות מחקר, בעוד שאדם אחר יכול לראות צדק כעריכת מחקר בבעלי חיים כדי למנוע תוצאות שליליות בבני אדם. כל אחד מהם יחשוב שהאחר משוגע או בעל מערכת ערכים מעוותת, בזמן ששניהם, באותו הזמן, תומכים בערך ה"צדק".

 

3. טבע האדם הוא אולי טוב ברובו, אבל לפעמים "טוב ברובו" פשוט לא מספיק טוב

למרות שבגדול אנשים תומכים בערכים חיוביים, הם לא תמיד מצליחים לעמוד בסולם הערכים הזה. כמו שאנשים תומכים באי-עישון אבל ממשיכים לעשן, כך מישהו יכול לתמוך ב"כנות" כאידיאל, אך להמשיך לשקר לבת הזוג. יכול להיות אפילו שהוא משקר רק אחוז קטן מאוד מהזמן. עדיין, ברגע שהשקר מתגלה, האפקט שלו יכול להיות קריטי. עד כדי כך שבת הזוג תאבד את אמון באחרים. אם נסתכל על כך מנקודת מבט אובייקטיבית, עדיין בן הזוג היה כנה ולא אנוכי רוב הזמן.

 

4. אנו מתוכנתים כך אבולוציונית

כשהיינו ציידים-לקטים בטבע, היה אדפטיבי יותר לחשוב בטעות ששיח הוא חיית טרף ולברוח, מאשר להפוך לארוחת ערב. לכן מערכת ה"fight or flight" שלנו – זו שמתריעה בפני סכנות וגורמת לנו לתגובת סטרס- בנויה כך שהיא פועלת גם כשאין באמת סכנה. זה יוצר בעיות שונות בחיים המודרניים, כולל לחשוד באנשים אחרים גם כשהכוונות שלהם תמימות לחלוטין.

 

 

טבע האדם טוב או רע- לסמוך על אחרים- מניעים של אנשים

מתוכנתים אבולציונית לחשוד באחרים. תמונה: "spy" (CC BY-ND 2.0) by Outburner

 

אז מה לעשות עם המידע הזה?

העדויות המחקריות מציעות שאולי הגיע הזמן לתת יותר אמון באנשים. בסופו של דבר, כולנו רוצים דברים דומים. כולנו רוצים שהעולם יהיה מקום טוב יותר לגור בו. רוב האנשים בעולם חולקים ערכים כמו צדק, כנות ועזרה הדדית, גם אם הפרשנות שלהם למה הכי טוב שונה קצת.

רגע, בעצם..

אם אני אתן אמון באחרים, ואבוא לקראת האדם שמולי, הוא עדיין ימשיך לחשוב שאני מעוניינת לנצל אותו. הרי איך הוא יכול לדעת שאני מתכוונת להניף דגל לבן? עדיף לו להגן על עצמו לפני שיהיה מאוחר מדי. במצב הזה, הוא ידפוק אותי בכל מקרה. אז אולי בעצם לא כדאי לי להיות לטרף קל. עדיף לי לקחת את קו ההתקפה.

חזרתי לאותה נקודה. פרדוקס.

זוהי בדיוק דילמת האסיר אשר שיגעה את גדולי המוחות: כולם ירוויחו אם כולם ישתפו פעולה. אבל אם אני אשתף פעולה והמתחרה שלי ירמה, אני אפגע כפליים, והוא יזכה בכל הקופה.

אם כולם ידוגו פחות דגים כדי להמשיך ולקיים את הדגים בים, לכולם היה נשאר יותר אוכל. אם כל הצוות ישקיע יותר בפרויקט המשותף בעבודה, הוא יסתיים מהר יותר- אבל אף אחד לא רוצה להיות זה שמשקיע הכל בזמן שאחרים לא עושים כלום. אולי עדיף מראש לא להשקיע יותר מדי, שלא יתרגלו.

העולם היה טוב יותר אם כולם מחליטים פה אחד, מראש, לבטא את הנטייה הטבעית שלהם, זו שתומכת בעזרה הדדית ושיתוף פעולה. הבעיה, שתמיד יישאר המיעוט המקיאוולי הזה, שגורם לנו לפקפק, לחשוד, ובסופו של דבר- להשתתף בשרשרת ניצול הדדית המנוגדת נחרצות לרצון שלנו להימנע מפגיעה באחר.

יכול להיות שהטקטיקה הטובה ביותר היא להיות מה שריצ'ארד דוקינס מכנה "Retaliator": לתת לאנשים להינות מחמת הספק, ולהתנהג באופן עוזר ומכבד, עד שמתגלה כי יש סיבה טובה שלא לעשות את זה. ייתכן ובטווח הארוך, זה יעזור לאזן את החשדנות המיותרת בחברה שלנו.

מחשבות?

 

 

מקורות

  1. Roth-Hanania, R., Davidov, M., & Zahn-Waxler, C. (2011). Empathy development from 8 to 16 months: Early signs of concern for others. Infant Behavior and Development34(3), 447-458.

2. Warneken, F., & Tomasello, M. (2007). Helping and cooperation at 14 months of age. Infancy11(3), 271-294.

3. Aboud, F. E. (2003). The formation of in-group favoritism and out-group prejudice in young children: Are they distinct attitudes?. Developmental psychology39(1), 48-60.

4. Paulhus, D. L., & Williams, K. M. (2002). The dark triad of personality: Narcissism, Machiavellianism, and psychopathy. Journal of research in personality36(6), 556-563.

5. Epley, N., Caruso, E., & Bazerman, M. H. (2006). When perspective taking increases taking: reactive egoism in social interaction. Journal of personality and social psychology91(5), 872.

תמונה ראשית: "The Devil Needs No Horns (October 2012)" (CC BY 2.0) by skippyjon

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *