רדיוהד ומוזיקה- הצלחה מוזיקלית, מה גורם להתחבר לשיר

מה גורם לנו להתחבר לשיר או מוזיקה מסוימת? מסע בעקבות ההצלחה של רדיוהד

מדוע יש שירים שנמאס לנו לשמוע תוך יומיים, ואחרים שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב, במשך שנים? מה סוד ההצלחה של רדיוהד, ומה אפשר ללמוד מהם על חדשנות? במאמר הנוכחי אבדוק- דרך המוזיקה של רדיוהד- מה גורם לקטע מוזיקלי מסוים ללוות אנשים לאורך עשורים.

 

לפני כשלושה שבועות התאספו 47 אלף איש בפארק הירקון בחום של יולי כדי לשמוע את רדיוהד נותנים את ההופעה הארוכה ביותר שלהם בעשור האחרון. למרות שהיא נמשכה כשלוש שעות, בקושי הרגשתי את הזמן עובר. עמדתי מספיק קרוב לבמה כדי שתהיה לי מוטיבציה לחפש במבט את האנשים המוכשרים שעליה. אך רוב הזמן, לא ראיתי את הבמה. המוזיקה הספיקה כדי לערב את הקהל באופן טוטאלי, לגרום לגוף לזוז מעצמו, ולא לרצות שייגמר, גם אחרי המתנה מוקדמת של 4 שעות בחום (במקרה שלי לפחות).

באותו הלילה, הגעתי הבייתה סחוטה מדי כדי לחשוב, וכשעצמתי עיניים, רק המוזיקה עוד המשיכה להתנגן לי בראש. אך כשהתעוררתי, בוחנת את זיכרון ערב האתמול, התעוררו גם התהיות והשאלות.

 

איך זה שאנשים כל כך אוהבים את רדיוהד? איך זה שחלק מהשירים הם בני יותר מ-20 שנה, ולא רק שלא נמאסים, אלא נותרים רלוונטיים כאי פעם?

זה לקח אותי לשאלה רחבה יותר, שכל חובב/ת מוזיקה יכול/ה להתחבר אליה:

מה אנחנו מחפשים בשיר? מה צריך להיות בקטע מוזיקלי, כדי שנרצה לחזור אליו שוב ושוב?

 

שיטוט באינטרנט הוביל לתיאורים ציוריים של התשובות לשאלה מדוע אנשים כל כך אוהבים את רדיוהד. בין היתר התייחסו המעריצים ליכולות הווקליות והאינטסרומנטליות החריגות שלהם, לעובדה שבכל אלבום הם מספקים זווית מוזיקלית חדשה לגמרי, ולתמות החריפות של המילים שלהם, הנוגעות הן בביקורת חברתית והן בנבכי הנפש הפנימית.

כל הנקודות הללו הן חשובות, אך הן הנרטיב של המעריצים "לאחר מעשה". הן מסבירות ברמה החוויתית והמודעת, מה אנשים מקבלים מהמוזיקה הזו.  אולם, בתור פסיכולוגית, עניין אותי להבין מה גורם לאנשים להעדיף קטע מוזיקלי מסוים מבחינה מדעית? והאם המדע יכול ללמד אותנו משהו על ההצלחה של רדיוהד?

אז יצאתי לבדוק את זה. מצאתי ארבעה גורמים שהוכחו כגורמים לשיר לעבוד, והופכים קטע מוזיקלי לכזה שאנשים חוזרים אליו שוב ושוב:

 

ארבעה דברים שגורמים לנו להתחבר לשיר

 

פטיפון מוזיקה נוסטלגית- שירים אהובים, מדוע אנחנו אוהבים מוזיקה

"Musica comprimida – Compressed Music" (CC BY-SA 2.0) by Ferrari + caballos + fuerza = cerebro Humano

 

 1. הפתעה

אנחנו הכי אוהבים שיר כשהוא מפתיע אותנו. מחקרים מוכיחים שאנחנו מתוכנתים ליהנות מגירויים חדשים ולא מוכרים. כבר בינקות, תינוקות מעדיפים להביט פרק זמן ארוך יותר על פנים שלא ראו לפני כן, לעומת על פנים שהם כבר מכירים.  

בדומה, כאשר אנחנו שומעים שיר שאנחנו יודעים בעל פה כל צליל ותו בו, אנחנו כבר לא רוצים לשמוע אותו יותר. זה קורה לי כל הזמן בריצה. באופן אישי, אני אוהבת לרוץ עם מוזיקה מהירה ומקפיצה, והרבה פעמים זה פופ/היפ-הופ מהמצעד האחרון. הסיפור הבא חוזר על עצמו: אני מגלה שיר נחמד שנותן לי מוטיבציה, אך אחרי כמה פעמים בודדות, השיר כבר לא "עובד עליי". אני פשוט מכירה אותו טוב מדי, עד כדי שעמום- ושוב נאלצת לחפש אחר הגירוי הבא.

תיאוריית ה"Inverted U" של Berlyne 1,2, גורסת שאנחנו מעדיפים גירוי מסוים כשהוא יוצר אצלנו רמת עוררות אופטימלית. רמת העוררות האופטימלית נוצרת כאשר מאפיינים שונים, כמידת המוכרות של שיר, היא באמצע.

במילים אחרות, אנחנו נהנים ביותר משיר כאשר אנחנו מכירים אותו מספיק כדי להתחבר אליו, אך לא יותר מדי, ברמה שהוא נמאס. 

זו הסיבה שזמרות כמו ריהאנה ודמי לובאטו צריכות להוציא סינגלים חדשים כל הזמן. השירים שלהן טובים בלעורר את מערכת התגמולים שלנו, אך יש להם תאריך תפוגה.

 

הפתעה דרך התפתחות וחדשנות תמידית

רדיוהד כל הזמן מפתחים את היכולות שלהם (האדירות גם כך), וממציאים את עצמם מחדש בכל אלבום. זה היה בולט במיוחד בשינוי הכיוון שלקחו ב-OK Computer. על כך כתב מגזין NME במאמר שכותרתו "איך הפכו רדיוהד לביטלס של המאה ה-21":

"ב-1996, כשרוב הלהקות הבריטיות שרפו את התגמולים שלהן על קוקאין וכלי טיס קלים…רדיוהד עשו משהו שונה. הם הוציאו חלק גדול ממה שהרוויחו על בניית סטודיו חדש לגמרי, ומילאו אותו במגוון של כלים מוזיקליים אקזוטיים, יקרים ועתידניים…הם היו אובסיביים עם רדיפה אחר קשת צלילים שאף אחד לא שמע קודם לכן… זה הוביל אותם לגבול השיגעון, ויצר את "OK Computer.

עשר שנים מאוחר יותר, כשעבדו על In Rainbows, הגיטריסט ג'וני גרינווד הלך וכתב תוכנה שלמה שתאפשר להם לשלוט על צלילים שרצו להשתמש בהם.

רדיוהד מתפתחים במקביל לטעם המתעדכן של המעריצים שלהם. ההתחדשות התמידית שלהם מבטיחה שלא נשתעמם. בשירים כמו Paranoid Android"", בכל השמעה ניתן לגלות היבטים שעוד לא שמנו לב.

 

 

2. מורכבות

אלמנט חשוב נוסף מהתיאוריה של Berlyne אשר צריך להיות נוכח במידה האופטימלית הוא מורכבות. כשגירוי מוזיקלי הוא מורכב בדיוק במידה הנכונה, נעדיף אותו יותר.

בהרצאת הטד שלו, מסביר ארדון שור כי אחת הסיבות שאנשים לא שומעים מוזיקה קלאסית לשם ההנאה בלבד, היא המורכבות שלה. הוא מנתח קטעים מוזיקליים שונים לפי תמות שחוזרות על עצמן. שיר פופ ממוצע של 3 דקות כולל בדרך כלל שלושה חלקים- בית, פזמון וגשר. מוזיקה קלאסית לעומת זאת, מאוד מורכבת וכוללת תמות רבות, שמקיימות קשרים לא רנדומליים בניהן. לכן מוזיקה קלאסית דורשת השמעות רבות כדי להבין בכלל מה קורה שם.

אבל יש מורכבות אופטימלית, אשר מאתגרת אותנו, אך עדיין נמצאת בטווח שלא דורש מאמץ קוגניטיבי השקול להתעמקות במסה פילוסופית.  

 

המורכבות האופטימלית של רדיוהד

השירים של רדיוהד לרוב לא עונים על מבנה מוכר וידוע מראש. ניקח לדוגמא את השיר Daydreaming איתו הם פתחו את ההופעה בפארק. הוא מתחיל שקט וסטטי יחסית, ומגיע לשיא שאיננו קלאסי במובן של פזמון "עוצמתי" עם מילים דרמטיות. במקום זאת, הדרמטיות של רגע השיא מתבטאת בחולמנות שלו, והמילים בשיר כולן מכונסות בחלק הראשון שלו.

אפילו הוידיאו של השיר מערב משמעויות שאינן מובנות מאליהן עם הצפייה הראשונית. אחד ממעריצי הלהקה יצר ניתוח מרתק של הוידיאו של השיר, החושף את המשמעויות העומדות בו מתחת לפני השטח:

יחד עם זאת, רדיוהד נשענים על יסודות שהם לא רחוקים כל כך מהעולם המוזיקלי המודרני שאנחנו מכירים- רוק אלטרנטיבי, אלקטרוני, ג'אז. ההשפעות שלהם מגיעות מאזורים מוכרים כמו בוב דילן ו-R.E.M. אנו מכירים גם את הנושאים החברתיים או הרגשיים שהם מדברים עליהם- אך לא את השילוב בין כל אלה.

 

3. רגשות מורכבים

חוקרים מצאו שאנשים מעדיפים להקשיב למוזיקה עצובה מאשר למוזיקה שמחה באופן מובהק3.

מוזיקה עצובה היא מקום בטוח להביע רגשות. העצב שבשיר איננו נוגע אלינו באופן אישי, ולא מהווה סכנה ממשית. עם זאת, הוא מאפשר להרגיש חיבור לשיר ברמה הרגשית, כאילו מישהו "מבין אותנו". המורכבות שבשיר עצוב גורמת לנו להעריך אותו יותר מבחינה אסתטית ורגשית (הרחבתי על כך במאמר קודם).

 

המורכבות הרגשית של רדיוהד

השירים של רדיוהד אינם עצובים per se (טוב, תלוי את מי שואלים). אך לא ניתן גם לכנות את המוזיקה שלהם "שמחה". הם מעבירים מגוון רחב של רגשות. הם עושים זאת בין היתר דרך המילים האישיות הנוגעות בנושאים כשיגעון, מלנכוליה וכאב, כמו גם דרך השילוב המורכב של האלקטרוניקה החולמנית, הדיסטורשנים, וההגשה הווקלית היפהפיפה של תום יורק.

כשקראתי את הדברים שמעריצים כתבו על רדיוהד, התיאורים עצמם היו רגשיים באופן בולט. היה ברור שהקשר של המעריצים לרדיוהד איננו מתבסס על הערכה אסתטית בלבד, אלא נוגע במיתרים האישיים, הפנימיים יותר.

ריוהד, תום יורק, ג'וני גרינווד הקלטה ל-Moon Shaped Pool חדשנות מוזיקלית

בהקלטה לאלבום A Moon Shaped Pool. תמונה: consequence of sound

 

4. זהות

מוזיקה היא איננה רק מוזיקה. כל סגנון מוזיקלי מייצג זהות רחבה יותר, והולך יד ביד עם אופנה, סגנון דיבור, תחביבים ו-mindset מסוימים.

כבני אדם, יש לנו צורך להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. להרגיש שיש "משמעות" מאחורי הפעולות שלנו. הצורך הזה מסופק בין היתר דרך בניית זהות.

מוזיקה היא אחת הדרכים ליצור זהות אישית, ולספר לעולם (ולנו) מי אנחנו.  

 

מדוע מוזיקה מגיל ההתבגרות נשמעת כל כך מדהים?

שלב קריטי בבניית הזהות שלנו הוא בגיל ההתבגרות. הודות למתקפת הורמונים, כל מה שקורה לנו בגיל ההתבגרות מקבל משמעות רגשית אדירה. וזה כולל את המוזיקה ששמענו.

במאמר למגזין Slate בשם "נוסטלגיה נוירונלית" , מסביר הכותב כי שירים שאהבנו בגיל ההתבגרות לנצח יישמעו לנו מדהימים, והאפקט הזה לא פוחת עם השנים. הסיבה היא שהתחושות העוצמתיות שחווינו כבני-נוער כששמענו את השירים האלה, נשארות "דבוקות" לשירים האלה דרך האסוציאציות שלנו. בכל פעם שאנו שומעים את השיר, הרגשות המכוננים האלה- כמו גם תחושת הזהות האישית שלנו- שבים ועולים.

רבים ממעריצי רדיוהד, ואני בניהם, גילו אותם לראשונה בגיל ההתבגרות, והדבר מנציח את החיבה אליהם. זאת הסיבה אולי, שהאלבום OK Computer ממשיך לעורר בי התלהבות שאיננה מתקרבת לאלבומים האחרים של רדיוהד, אותם שמעתי בשנים מאוחרות יותר.

 

באופן כללי, מוזיקה פועלת כדי לחזק ולתקף את הזהות האישית שלנו, את הנרטיב שאנו מספרים על עצמינו. כל עוד המוזיקה עולה בקנה אחד עם הזהות שאנחנו מעוניינים לתחזק, נמשיך לחבב אותה.

 ילד מקשיב למוזיקה- מדוע מתחברים לשירים נוסטלגיים

תמונה: (Gary Simmons- Lost in Music (adapted

 

לסיכום: מה גורם לנו להתחבר לשיר או מוזיקה מסוימת?

המחקרים מראים כי אנו מעדיפים במיוחד שירים שמצליחים להפתיע אותנו, ושניתן לגלות בהם דברים חדשים בכל השמעה. בנוסף, אנו אוהבים שירים מורכבים במידה אופטימליתמאתגרים אך לא יותר מדי.

מבחינה רגשית, אנחנו מעדיפים מוזיקה עצובה המאפשרת להתחבר למגוון רחב של רגשות, ממקום בטוח ולא מעורב מדי.

ולבסוף, אנחנו מחפשים מוזיקה שתתאים ותחזק את הזהות והנרטיב האישי שלנו. זאת אחת הסיבות שלעולם לא נפסיק לאהוב שירים ששמענו בגיל ההתבגרות- רגע השיא של פיתוח זהות.

 

באופן המשתלב יפה כמעט כמו כלי נגינה שונים בשיר של רדיוהד, הנקודות שהמעריצים מעריכים במיוחד אצל רדיוהד, מתכתבות עם המחקר על מה הופך שיר לאהוב. רדיוהד הם המלכים הבלתי מעורערים של חדשנות, כפי שניתן ללמוד מהצורות המשתנות של האלבומים שלהם, ומהעובדה שכל כך הרבה להקות אחרות שואבות מהם השראה. בנוסף, הם לא מפסיקים לצמוח, להתפתח ולגלות דרכים ואפיקים חדשים להעביר, לבצע ולהגיש את העומק הרגשי היפהיפה של השירים שלהם. הם הולכים בקנה אחד עם הביקורת החברתית, המאפיינת את  הזהות של אנשים רבים בחברה המודרנית.

הדברים האלו הופכים את רדיוהד לאחת הלהקות המצליחות ביותר, ותרמו לכך שכמעט 50 אלף איש הגיעו לראותם בחום הישראלי בפארק.

 

צידה לדרך

יצאתי מההופעה, ומכתיבת המאמר הזה, עם כמה תזכורות שהייתי רוצה לקחת איתי. ראשית, רדיוהד מזכירים לי את החשיבות בלמידה והתפתחות תמידית (כבר דיברתי על כך בהקשר אחר). קראתי ראיון עם תום יורק, בו הוא אומר שכשהתחיל לכתוב שירים, כל הזמן היה מתוסכל כי אמר לעצמו: "I can do better than that". הוא נותן משמעות חדשה לביטוי "לצאת מאזור הנוחות".

שנית, הם מזכירים לי שיש חשיבות לסוג התרבות שאנו צורכים. יש את המשפט הידוע "תראה לי את חבריך ואומר לך מי אתה". הוא נכון גם לתוכן שאנחנו צורכים ונחשפים אליו. צריכה מודעת של מוזיקה, ספרות וקולנוע במידת מורכבות אופטימלית (=קצת מעבר למוכר), מובילה למחוזות חדשים, אל הלא- מוכר, והיפה באמת.

 

 

אן הברמן 

 

_____

מקורות

  1. Berlyne, D. E. (1960). Conflict, arousal and curiosity. New York, NY: McGraw-Hill
  2. Chmiel, A., & Schubert, E. (2017). Back to the inverted-U for music preference: A review of the literature. Psychology of Music, 0305735617697507.
  3. Kawakami, A., Furukawa, K., Katahira, K., & Okanoya, K. (2013). Sad music induces pleasant emotion. Frontiers in psychology4.

תמונה ראשית: Yorke with Radiohead at Coachella 2017 Koury Angelo for Rolling Stone

10 Comments

    1. מקסים – עוד עקרונות אגב שמסבירים חלקים מהמשיכה המולדת של בני האדם למוסיקה שייכים לעקרונןץ מעולם האסתטיקה והנוירואסתטיקה (מאחת שעשתה תזה בפסיכולוגיה, ממש על השאלה המרתקת הזו 🙂

        1. בשמחה רבה! המחקר שלי עסק ברגישות של יילודים (ממש nb 🙂 לאסתטיקה במוזיקה.
          יש כמה מאמרים על אסתטיקה/נוירולוגיה/פסיכולוגיה- אחד מהם ידוע של חוקר שנקרא ramanchadran – מתעסק בכל התחום הזה ויש כמה מאמרים שלו ושל אחרים בנושא. אם מעניין אותך יכולה לשלוח 🙂

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *